יום רביעי, 28 במרץ 2012

על כובעים, קש ומיני חיות אחרות



החל מהמאה ה- 15 החלה להתפתח באיטליה, ואם לדייק - בעיירה הקטנה signia שבחבל טוסקנה, תעשייה קטנה של ייצור קש לכובעים. במהרה הפכו כובעים אלו לבשורה האופנתית החמה של אירופה ולאחר שלא הצליחה העיירה הקטנה לעמוד בביקוש הוקמו מרכזים נוספים באירופה ובארה"ב.

1878, כובע קש

1878, שלבים בהכנת הקש לצורת פעמון
קש איכותי, אז והיום, עשוי בטכניקה ידנית של קליעה לצורת פעמון איתה יכול הכובען להעניק לכובע את צורתו הסופית. הפעמון 'נכלא' על גבי אימום עץ ובעבודת קיטור ומתיחה מתקבלת צורת הראש אליה מתחברים השוליים והגימור הסופי.

המאה ה-19, בית מלאכה לאריגת קש והכנת כובעים

היום מופק ונארג הקש בעיקר בפיליפינים, באינדונזיה ובאקוודור, באותן טכניקות ידניות מסורתיות.

טווית קש, אקוודור

בקולקציית הקיץ בחרתי ( לאחר ניסיונות רבים ומתישים...) לעבוד עם קש מסוג Seagrass שמצא במעמקי הים, מתאפיין בעמידות וגמישות  ונארג בצפיפויות שונות שמקנות לו מראה שונה. בנוסף עבדתי עם קש בשם Bao שהוא בעל מראה מעודן יותר, צפוף ומקנה הגנה מלאה מהשמש.

אין תגובות:

פרסום תגובה