יום שבת, 22 במרץ 2014

משחק מקדים

מדגדג לי. שוב מתחילים. מהתחלה. בחיפושים. בין לבין, בפנים בחוץ, מתוך הליכה וברביצה. תוך כדי שוטטות והתבוננות. מהמודע ומהתת-מודע. לפעמים אני עושה כאילו. מי לא?



מביטה למעלה. לצדדים. שוב אובך. סופות של חול שמגיעות מהמדבר. מוכיחות לנו שוב שאנחנו חלק מהמזרח התיכון ולא אירופה. מחפשת במקרר פנימה, בין אריחי הרצפות ברחוב, מתחת למושב באוטו, בזיכרונות ילדות שהתחבאו.



פגישה ראשונה חטופה ומוצלחת. צורות גאומטריות, מעוגלות, אבסטרקט. עולם של צבע עשיר שאני מנסה ללמוד, לפענח. מסירות למין יופי פנימי. יצירה היא תהליך גיאומטרי המתחיל בנקודה יחידה בודדת – האמנם?
עדיין מחפשים את המטוס המלזי. אני בעד התיאוריה של החייזרים. נראה לי הכי הגיוני ואני מאמינה בהגיון. התחלתי ליצור תוך הקשבה למוזיקה. סגול. כתום. לבן. שחור. לפעמים פלטת צבע מוגבלת ומוגדרת מובילה ליצירה משמעותית יותר עבורי. לפעמים לא.



צורה. חומר. צבע. טקסטורה. קומפוזיציה. עיגול. זווית. חצי עיגול. קו. הרמוניה. פרופורציה. סימטריה. מקצב. איך אפשר לבטא תחושה דרך אובייקט?



אני כמעט שם. עוד רגע. כל קולקציה היא מרחב יצירה שמספק עבורי צרכים רבים: מחקר, התבוננות, חשיבה, קבלת תובנות ויצירה. ועכשיו זה הזמן לספר לעולם מה עשיתי. הרי כל העניין הוא למעשה לחלוק את הרעיונות והחוויות שלי עם אחרים, לא?



הגעתי. אני מזיעה ממאמץ והקיץ עדיין לא כאן. אולי מחר. שבוע חסד של אביב ומיד ללא רחמים יתחיל להיות פה חם. רגע. תחכו לי שנייה. תנו לי לבהות. רגע.

ברגע שכזה, שכטוב לי, אני חושבת שזה יהיה בסדר, ממש בסדר אם סוף העולם יגיע. לא?




אין תגובות:

פרסום תגובה