The mad hatter

Still life collage by Justine

-          למה כובע?

-          למה לא?

-          כי בארץ לא הולכים עם כובעים

-          ילכו

-          את מטורפת

-          יכול להיות

ככה פחות או יותר נשמעו רבות משיחות החולין שניהלתי בתחילת דרכי, עוד בשלבי המחקר והלמידה שלי את עולם הכובענות מבחינה היסטורית, תרבותית, אופנתית, פוליטית (ואני רק בהתחלה...). הכובע הוא אביזר אופנה דומיננטי מאוד -  מעיד על החובש/ת אותו, מגדיר ומבדל זהות אישית, מייצר אמירה עיצובית. בימים האחרונים, מאז העלתי את הבלוג מסתבר שאיני היחידה שחושבת כך,  ,תודה על הפניות הרבות והפרגונים. בקרוב אעדכן את כתובת הסטודיו בתל אביב. ובינתיים – בואו נחזור לטירוף!

למה כובע?

הכובען המטורף הוא דמות המופיעה בספר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, נחשפת לראשונה במסיבת התה המטורפת שערך הכובען עם הארנב והנמנמן.

	"מתחת לעץ לפני הבית עמד שולחן ערוך והארנביב עם הכובען ישבו ושתה תה: נמנן ישב ביניהם שקוע בשינה עמוקה, והשנים השתמשו בו בתור כרית, משעינים עליו את המרפקים..."
.

מסיבת התה המתוארת היא סצינה הזויה בה הכובען, הארנביב והנמנמן משנים את מקומם סביב לשולחן כל הזמן, חדים לאליס חידות, ושרים לה שירים שונים ומשונים, מעין צירופי מילים חסרות כל משמעות, שיבושי שפה.

למה משוגע?

ישנו ביטוי באנגלית, Mad as hatter, שמקורו בשיגעון שתקף כובענים בתקופה הוויקטוריאנית בשל הרעלת כספית כתוצאה מהשימוש בכספית בעת ייצור הכובעים. שאיפת אדי כספית הביאה להרעלה ולתסמינים הדומים למחלת נפש ובהם - ביישנות רבה, אובדן ביטחון עצמי, ורצון להסתתר – האם זה מסביר את התנהגותו במסיבת התה?

דמות הכובען המטורף מתוך איורים מקוריים

למה דומה עורב לשולחן כתיבה?

במהלך מסיבת התה, שואל הכובען את אליס את החידה המפורסמת: "למה דומה עורב לשולחן כתיבה?" כאשר מתברר שאליס אינה יודעת את התשובה לחידה, מודה הכובען כי גם הוא אינו יודע.

כמה נחמד לדעת שלא תמיד יש תשובה לכל שאלה, שיש מקום להשתעשעות רעיונית חסרת כל תכלית, לניסונות חיפוש ותעייה.

כאשר התחלתי להגדיר את המותג נפגשתי עם חברה טובה, מינה פורטנוב, מעצבת גראפית מופלאה, שמיד שלפה את הפתגם -  At the drop of a hat   , שמשמעותו מיד, מבלי לחשוב פעמיים. ואז הכל התחבר: מסיבת התה, הטירוף, כובע שמסתיר ומגלה, אני, למה כובע?


עוד שיבוש לשון אחד לקראת הסוף ולהלן הפתגם המלא שמלווה את Justine